חיפוש
חיפוש

מי עומד מאחורי תחרויות הרובוטים בבתי הספר?

סרטוני תדמית רובוכיף

משרד החינוך משקיע עשרות מיליוני שקלים בעידוד תחרויות רובוטיקה בין בתי הספר בהנחה שהן מעוררות נטייה לעיסוק בטכנולוגיה. יש המגיבים בביטול ומזלזלים בהישגי הנערים, אבל שיגעון הרובוטיקה יוצא מהמחתרת וצובר רייטינג כתוכנית הריאליטי של הגיקים.

אלפי בני הנוער והוריהם שמילאו את היכל נוקיה בחודש שעבר לא באו לחזות במשחק כדורסל או בהופעה של אחד מכוכבי הזמר הים תיכוני. קולות העידוד שלא היו מביישים אף דרבי תל-אביבי אולי הטעו, הצופים גדשו את היציעים לא כדי לצפות בתחרויות ספורט של שחקנים בשר ודם – אלא כדי לצפות בתחרויות של רובוטים.

בכל מקצה בטורניר התחרו שתי הקבוצות שמנו 3 רובוטים בצורת מנופים קטנים, אלה חוברו לעגלות בעלות מנוע חשמלי. המטרה: להצליח להציב את גלגלי הים המנופחים שהם נושאים עמם על ווים המחוברים לעמודי מתכת גבוהים, בעת שהרובוטים של הקבוצה היריבה מנסים לחסום אותם.

כל אחד מהרובוטים שהשתתפו בתחרות נבנה על ידי צוות של 25 בני נוער בגילאי 18-15, שמאחוריו עמדו הורים תומכים ודוחפים, חברות מאמצות ומשאבים רבים. מאחורי התחרות עומד מוסד ללא כוונת רווח בשם First ישראל, שנוסד עלידי ארגון אמריקאי בעל אותו השם ועורך תחרויות רובוטים כבר שנים רבות בארה”ב, בקנדה ובישראל.

בתחילת כל שנה קובע הארגון האמריקאי את מפרטי התחרות ואת הכללים, ואותם שולח לקבוצות המשתתפות בתחרות. כל הקבוצות נדרשו לבנות את הרובוטים במשך 6 שבועות ולהכין אותם עד למועד התחרות, אמצע חודש מרס. המפרט שמשתנה מדי שנה מונע מהקבוצות להסתמך על נתוני העבר, לעגל פינות ולקצר תהליכים.

לצופים שישבו באולם בזמן תחרות הגמר היה ברור כבר מהשלבים הראשונים איזו קבוצה השקיעה מאמצים מרובים בפרויקט ואיזו השקיעה פחות. לצד קבוצות שבנו רובוט לתפארת היו קבוצות שנאלצו לפרוש מהמשחק כי הרובוט שלהם לא היה מסוגל לבצע את המשימה.

בכמה מהמקרים נתנו השופטים הרחומים פסק זמן של כמה דקות לשתי הקבוצות כדי לתקן תקלה קטנה ברובוט, כגון כבל בקרה שיצא מהמקום או חיבור חשמלי שהשתחרר והפך את הרובוט לשחקן פגוע וחסר ערך במגרש. בשלבים הגבוהים של התחרות לא הותר למפעילי הרובוטים לבקש פסק זמן בעת התחרות או להיכנס למגרש כדי לתקן תקלה. כמה ממפעילי הרובוטים גילו לדאבונם שהרובוטים שלהם קרסו לפתע והקבוצה הפסידה במערכה.

קרב הגמר של הטורניר נערך בין שתי קבוצות. האחת היא הרובוטים שבנו תלמידי בית הספר משגב שבגליל שחברו לקבוצה מאורט בנימינה והמכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע. הם התחרו בקבוצה שהגיעה למקום השני וכללה את הרובוטים של תלמידי בית הספר להנדסאים של הרצליה, של מקיף מבואות עירון מעין שמר ושל אורט רבין מיבנה.

המנצחים קיבלו את הכרטיסים לטורניר העולמי שיתקיים בסוף החודש בסנט לואיס, ארה”ב. יחד איתם ייסעו נציגי אורט תל נוף שקיבלו את פרס היו”ר על הישגים טכנולוגיים בבניית הרובוט, קבוצה מישיבת גנים בפתח תקווה שבנתה את הרובוט הכי מרשים והקבוצה החדשה שהצטיינה השנה מאורט כללי בבית שאן.

“כיוון חדש לחיים”

“רבים מהמשתתפים בתחרות הרובוטים שבה השתתפנו השנה לא הכירו את הנושא לפני שנכנסו לפרויקט”, סיפר הדר עוקשי, תלמיד כיתה י”א בתיכון אלון מרמת השרון. הדר ניהל את הפרויקט של הקבוצה שייצגה את בית הספר, וזו לו הפעם הראשונה שהוא משתתף בתחרות של First. קדמה לתחרות פעילות הכנה שארכה כחודשיים, שבה התגבש והתארגן הצוות.

לפני התחרות בנתה הקבוצה רובוט קטן לצורך ניסוי, כדי להכניס את כולם לתמונה. כשהגיעו ההנחיות החלה פעילות נמרצת של הצוותים שהוכשרו מראש לבניית כל המרכיבים המכניים והחשמליים. אחד הצוותים למד   לתפעל את התוכנה של המשחק בעוד שאר התלמידים התעסקו בפתרון הבעיות שצצו בעת בניית הרובוט ובמהלך האינטגרציה של כל מערכות הרובוט למוצר שלם.

תלמידי תיכון אלון נעזרו בחברים מבתי ספר אחרים, כמו תלמידים מתיכון הוד השרון ומבית הספר להנדסאים בעיר השכנה. זו היתה עוד דרישה של מארגני התחרות שנועדה לעודד עזרה ההדדית שתדלג על הרצון לנצח בכל מחיר.

“התחרות הזאת נתנה לי כיוון חדש לחיים”, התוודה עוקשי, אשר לפני התחרות לא התעניין במיוחד ברובוטיקה, במכניקה או בפיזיקה. “עכשיו, כשאני מנוסה יותר ומכיר את כל

הצדדים של התחרות, אבקש להשתתף בזו של השנה הבאה”, סיכם באופטימיות.

“התחרות של First חוצה מגזרים, מגדרים ואוכלוסיות”, ציין בפנינו אסף אלמוג, מנכ”ל First ישראל. “היו לנו קבוצות שהורכבו מבנות, מערבים, מדרוזים, מישיבות ומפנימיות. הקבוצות נבנו על ידי בחירה אקראית של מחשב ממתוך מאגר בתי הספר שהשתתפו. נתנו להם את המפרט והכלים וגם הצענו להם חברות חסות שמימנו את ההוצאות (11 אלף דולר כדמי הרשמה לתחרות ועוד אלפי דולרים עבור תוספות). אלה אפשרו גם לבתי ספר שתלמידיהם הגיעו מאוכלוסיות חלשות לעמוד בהוצאות התחרות. לא היתה קבוצה שנאלצה להיעדר מהתחרות בגלל כסף”.

אלמוג מציין כי התחרות זוכה לפופולריות גוברת: “מספר הקבוצות גדל משנה לשנה ומנהלי בתי הספר אינם חוששים מלהירשם לפרויקט על אף מורכבותו”. ואכן הכניסה לתחרות אינה פשוטה כלל ועיקר, ובתי הספר שלא התכוננו כהלכה לא נכנסו לרשימה גם אם עמדו לרשותם המשאבים הנדרשים. “ההשתתפות בתחרות לא מחייבת שהתלמידים יגיעו מבית ספר טכנולוגי”, הסביר אלמוג, “כמו כן, אנחנו מבקשים להגדיל את מספר הבנות הנרשמות לתחרות כדי לאזן את היחס, שהוא היום 70:30 לטובת הבנים”.

50 מיליון שקל

היום אפשר לומר שנושאי הטכנולוגיה והרובוטיקה הגיעו למודעות של כלל ציבור התלמידים, אם כי לא בממדים שמשרד החינוך ומנהליו היו רוצים. “התמזל מזלנו והשנה החליט שר החינוך להשקיע 300 מיליון שקל בתוכנית אסטרטגית לעידוד החינוך הטכנולוגי בישראל”, סיפר ד”ר עופר רימון, מנהל המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. “הרובוטיקה היא חלק מתוכנית כוללת במגמת החינוך הטכנולוגי, והמגמה היא לפרסם אותה יותר בבתי הספר ולעודד את המערכת כדי להגדיל את מספר התלמידים שישתתפו בתחרויות השונות”.

במשרד גילו שההשתתפות בתחרויות הביאה להגדלה משמעותית של מספר התלמידים שלומדים בתיכון מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה ברמה של 5 יחידות לימוד. “בשנה הבאה ייכנסו 180 בתי ספר לתוכנית וייפתחו עוד 20 מגמות טכנולוגיות בכל רחבי הארץ”, הבטיח רימון.

50 מיליון שקל מהתקציב האסטרטגי יוקצו לפתיחת מרכזים אזוריים שבהם יהיו סדנאות לרובוטיקה, ובמקביל פועל המשרד בתיאום עם הצבא לעדכון תוכניות הלימודים כדי שתלמידים מצטיינים יקבלו עם סיום הלימודים תעודת טכנאי ויגיעו לצבא עם ידע מעשי לחיים מקצועיים.

“בכל העולם תופס נושא הרובוטיקה תאוצה   ויותר רובוטים מגיעים לשוק הצריכה הביתית”, טוען רימון. בינתיים, עד שיוכשרו המורים למקצועות הטכנולוגיים, מארגן המשרד מורים מתנדבים מקרב מהנדסים שפרשו מרפאל ועובדי היי-טק אחרים שלא הצליחו להשתלב במקום עבודה מסודר. “משרד האוצר תומך בתוכנית והיא הולכת ומתעצמות עם הזמן”, סיכם רימון.

“חבל על המאמץ”

למרות הכבוד וההערכה שהביאו לנו המשתתפים בתחרויות First בשנים האחרונות, טוענים אנשי מקצוע מתחומי המדעים והרובוטיקה כי לתחרויות אין ערך גבוה מבחינה מקצועית. “מדובר במערכות מוכתבות מראש, שבהן בני הנוער לא יכולים לשנות דבר. הרובוטים שהם בונים אינם עצמאיים לגמרי, ובמהלך התחרות הם מונהגים בשלט רחוק בידי הצוותים השונים. אם הרובוט לא יכול לפעול ולהחליט באופן עצמאי לכל אורך התחרות, חבל על המאמץ שהושקע בכיוון הזה”, אומר אחד המומחים בתחום.

איתן אלפסי, תושב בת חפר שילדיו השתתפו בתחרות השנה וגם בשנים קודמות, לא ממהר להסכים: “יש כאן לימוד והכרה של מערכות טכנולוגיות שהילדים לא זוכים להכיר אלמלא התחרות. הפרויקט מלמד את התלמידים אלקטרוניקה, פיזיקה, שימוש בתוכנות לפיתוח מערכות הנדסיות ומכניקה – הרבה לפני התחלת הבנייה של הרובוט”.

אלפסי אף מרחיב על הכישורים החברתיים שהרוויחו המשתתפים מהתהליך: “התלמידים שנבחרו להשתתף בפרויקט למדו לפעול בעבודת צוות ממושכת לאורך 6 שבועות. הם למדו אסטרטגיה וכריתת בריתות כדי להתחרות טוב יותר בקבוצות אחרות שנמצאות במקומות אחרים במדינה. אין ספק שזו חוויה בלתי נשכחת, והיא מעניקה לתלמידים הרבה חוכמת חיים, רבה יותר מזו שקיבלו בחלק ניכר מהלימודים בבית הספר”.

הורי הקבוצה המנצחת מבית הספר במשגב לא הסתירו את גאוותם בשל הניצחון בטורניר, אבל ביקשו שלא נשכח את המאמץ הגדול שהשקיעו גם הם בהכנות: “הילדים כמעט ולא ראו את הבית. הם עבדו מסביב לשעון ולנו בשקי שינה ליד הרובוט”, סיפר אחד מההורים. “הלוואי שהם היו משקיעים כך בלימודים”, הפטיר הורה אחר, שנשא בגאווה את החולצה האדומה של הקבוצה המנצחת.

ד”ר אלי קולברג, שפועל בתחום שנים רבות ומרצה בבית הספר להנדסה של אוניברסיטת בר אילן, דווקא לא רואה תועלת רבה בתחרויות שבהן הרובוטים מונהגים בשלט רחוק. “יש בעולם כמה תחרויות חשובות בתחום הרובוטיקה כמו “רובונר” ו”רובוקאפ”, שבהן מתחרים זה בזה רובוטים אמיתיים ברמה הגבוהה ביותר, ואת ההישגים שלהם מעריכים בכל העולם ולא רק ב-3 מדינות כמו את התחרות של First”.

קולברג מציין כי “בכל שנה יוצאות קבוצות רבות של בני נוער ישראלים להתחרות ברובוטים בעלי חזות אנושית בדגמים ובגדלים שונים, וקוטפים מקומות ראשונים בקטגוריות הריקוד של הרובוטים. ישראלים זכו לא אחת במקומות ראשונים בטורניר הכדורגל, שבו מתחרות שתי קבוצות במשחק כדור ללא הנחיה מרחוק. בארה”ב יש תחרות מסורתית לכיבוי נר באמצעות רובוט, שגם בה היו לישראלים הצלחות ניכרות, ויש תחרות בקטגוריית ההצלה שבה השתתפנו”, סיפר קולברג.

הניסיון שרוכשים בני הנוער והסטודנטים בבניית הרובוטים העצמאיים הללו לא יסולא בפז, ואת התוצאות רואים בלא מעט מערכות מתוחכמות שתוכננו בארץ ומיוצרות בה. “כיפת מגן”, “שרביט הקסמים” ו”טיל החץ” הן מקצת מהמערכות שבהן תמצאו את בוגרי התחרויות שלמדו את המקצוע ברצינות ויישמו את הידע לטובת התעשייה.

גורמים שונים בתעשייה המקומית מספרים כי כמה מפעלים משתעשעים בפרויקט החייל המכני העתידי, מין רובוט משוכלל שנראה כמו בן אדם, שיידע לאתר בכוחות עצמו גורמים עוינים ויוכל לעכב אותם, ואף יהיה עמיד בפני פגיעות ירי או פיצוץ מטענים. באופן כזה אפשר יהיה לחסוך בכוח אדם ולמנוע מקרי מוות.

סוג אחר של רובוטים קיבל לאחרונה חשיפה לאור גל רעידות האדמה שפקד את העולם: הכורים הגרעיניים הדולפים ונזקי הצונאמי הביאו לגידול בביקוש לרובוטים שיוכלו לחלץ נפגעים או לבצע פעילות פיזית במקומות מסוכנים עבור בני אדם.

“הביקוש הגדל והולך לכוח אדם טכני מחייב גם שינוי בתוכניות הלימודים”, משוכנע קולברג. “יש להשקיע יותר בלימוד המקצועות כבר מהכיתות הנמוכות, לעניין את התלמידים ברובוטיקה כמקצוע בתוכנית הלימודים הכללית ולא כאיזה קוריוז לריאליטי ובוודאי לא להתלהב מתחרות אחת או שתיים, שבסופו של דבר לא יביאו הרבה בני נוער לפקולטות להנדסה”.

בינתיים מתכוננים קולברג והסטודנטים שלו לתחרות העולמית השנתית רובוקאפ שתתקיים ביולי בטורקיה. בשנה שעברה זכו כמה קבוצות מישראל במקומות ראשונים בתחרות, זכייה שקולברג מציין ככבוד גדול בקרב העוסקים בענף בעולם.

השמועה על התחרויות וההצלחה המצפה למצטיינים בתחום עשו גלים לא רק בקרב התלמידים. הורים רבים חושבים כי מסלול ההצלחה בחיים מתחיל בגיל צעיר, וכדאי כבר עכשיו להשקיע בלימודי הרובוטיקה.

ברוך ממן, מהנדס אלקטרוניקה בעברו, הבין את חשיבותם של לימודים מעמיקים כבר לפני 4 שנים. במהלך עבודתו עסק בבקרים שמפעילים מכונות תעשייתיות גדולות ויצר מהם ערכות ללימוד רובוטיקה לילדים. ממן פתח עסק שמשך ילדים ובני נוער לפרויקטים מסוג זה. הוא אף פנה לעיריית רמת   גן וקיבל כיתה באחד מאולמי הספורט, שם החל להפעיל חוגי רובוטיקה לילדים בכל הגילאים. הלימודים נעשים על פי תוכנית שאושרה על ידי משרד החינוך וכוללת את יסודות הרובוטיקה, מדעים ותכנות.

החברה שהקים ממן, רובוכיף, מארגנת קייטנות לילדים במהלך חופשות החגים וחוגים בשאר ימי השנה בערים כמו רמת גן, בני ברק, אשדוד וגבעתיים. הפעילויות האלה לא זולות – כ-150-140 שקל ליום לילד, לא כולל רובוטים אחרים שהתלמידים יתבקשו לקנות במחיר שנע בין 30 ל-450 שקל, תלוי במורכבות וביכולות של ההתקן.

ממן טוען כי הסיבה לעלויות הגבוהות היא שכר העבודה של המורים המיומנים שעברו הכשרה מתאימה, ומקווה כי בעתיד יפתחו עיריות רבות קורסים במחיר מסובסד ובכך יגדילו את המודעות של הילדים לענף בישראל.

את התשובה לשאלה האם יגיעו הילדים האלה לפקולטות להנדסה ויתפסו את מקומם במפעלי התעשייה המקומית, נדע רק בעוד שני עשורים. ייתכן שמאות מיליוני השקלים שהושקעו השנה במתקנים, בתחרויות, בכיתות לימוד מצוידות ובהכשרת מורים יביאו יותר תלמידים להיי-טק, ושיגעון הרובוטיקה לא יהיה עוד אופנה חולפת.

WhatsApp chat